יש נטייה לזלזל באגדות ילדים, בעולם הדמיוני (ואפילו לעיתים הזייתי ממש) שהילדים לפעמים נבלעים בתוכו. לפעמים ההורים מנסים "להוריד" את ילדיהם לקרקע, לנער אותם מחלומותיהם. יש מין רצון כזה שהילד יהיה יותר בוגר, רציני ומציאותי. אך הפוך הוא הנכון! הדמיון והמחשבה של הילד 'שהכל אפשרי' זה הדבר החשוב ביותר. הוא מספק צורך נפשי, רגשי, קוגניטיבי ואפילו פיזיולוגי. השיטוט השמימי, הרחפני והמעופף הזה, מביא סגולות נפלאות לילדים.

השנים של הילדות בהם מתעצבת האישיות של האדם. בהם הוא מכיר את המציאות. בוחן את הגבולות. לומד להתנהג ולהתנהל מול העולם החיצוני סביבו, ומול עולמו הפנימי. לומד מהם רגשות, חוויות, מאוויים, רצונות. הוא מנסה להשליט סדר בכל מה שקורה, מנסה להכיל, לקבל, להתנגד, לעשות משהו. אך חסרים לו יכולות ומיומנויות בסיסיות לממש את עצמו.

לעיתים חוסר היכולת לפעול בעולם המגיעה יחד עם חוסר ההבנה הבסיסית במציאות המתרחשת סביבו, מביאות את הילד להרגשת תסכול או מירמור מהעולם. כאן נכנס לתמונה 'עולם הדמיון' של הילד. לשם הילד בורח, שם הוא מבין את 'הכללים', שם אפשר לעשות הכל, שם הוא בעל הבית, הוא הקובע את הכללים והמוסכמות.