הצגות ילדים על טהרת הקודש

הילדות שלנו משפיעה על כל חיינו. ילד שרואה סיטואציה, הוא מושפע ממנה יותר מאדם מבוגר. אדם בוגר ייצר לעצמו מנגנוני ההגנה, הוא לא נבהל מכל דבר. הוא חסין, חזק ודעתו יציבה עליו. לעומת זאת ילד, שמתרגש יותר כלפי שינויים המתרחשים סביבו.

לדוגמה: כדי לגרום לאדם להתרגש, צריך לעשות עליו מניפולציות חזקות יותר בהשוואה לילד.

כאשר ילד רואה הצגת ילדים, סרט או מחזה, הוא שקוע כולו במה שעיניו רואות. כל מעייניו עסוקים, דרוכים וקשובים לכל דבר ממה שהדמויות עושות (בשונה משיעור בכיתה…). המוח של הילד מעבד את כל המידע שנכנס אליו וכמעט ולא עושה סינונים. ומכיוון שמנגנוני ההגנה עדיין לא בשלים אצלו (יש גם אצל הילד מנגנוני הגנה אך הם אינם כמו אצל אדם מבוגר) המידע משפיע עליו באופן חזק מאוד.

נפשו של הילד רכה, גמישה ותמימה. כל מה שקורה סביבה חודר אליה, משנה אותה ומעצב את רוחה. לפעמים ההורים לא שמים לב כלל לאירוע. הם כלל לא הבחינו בדמות מסוימת, באמירה או בסיטואציה. אך הילד קלט. משהו זז בנפשו. גם אם ברמת "המודע" הוא לא חשב על כך, ברמת "התת מודע" משהו נחרט בנפשו לעד.